הפרעות קשב וריכוז הן גורם לבעיות למידה והתנהגות ,קלות וקשות, אצל אחוז ניכר באוכלוסייה, יתכן שעד 10 אחוז.
ילדים הסובלים מהפרעה זו, חווים חוויות קשות לאורך כל מסלול חייהם, בבית ובמוסדות החינוך. הקושי לשמור על קשב וריכוז במשימה לאורך זמן, ההסחה המהירה של הקשב מגירויי למידה לגורמים וגירויים מסיחים ומפריעים, הצורך הבלתי פוסק בתנועה של אברי הגוף והגוף כולו, הרגישות לגירויים חושיים שונים- תופעות אלו וכמה נוספות פוגעות קשה ביכולת הלמידה, בהתנהגות הנאותה וברוגע האישי. דוגמא להתנהגויות אופייניות שאינן חלק מהאבחנה- רבים מילדים אלו אינם יכולים להפסיד בכבוד בכל מצב תחרותי, וזה מביא אותם להתנהגויות קשות.
רבים אחרים סובלים מלקוי למידה ברור, כמו דיסלקציה, או דיסגרפיה, וזה פוגע קשות ביכולותיהם הלימודיות.
ילדים הסובלים מתופעות אלו, מאובחנים וזכאים לסיוע. אך פעמים רבות האבחון מאוחר, והסיוע אינו מספק. חוויות כישלון מלוות את הילדים, כשאינם עומדים בצפיות התנהגות ולמידה, כבר בגיל הגן ולאורך שנות הלימוד בבתי הספר.
מכיוון שאין לילדים אלו פגיעה באינטליגנציה, נוצר פער, לעיתים פער גדול מאד, בין יכולותיו של הילד בתחומי חשיבה וחברה שונים, לבין הישגיו בכל תחומי הלמידה העיקריים- קריאה, כתיבה, חישוב.
הורים רבים מנסים טיפול רפואי לילדיהם המאובחנים כך, בהמלצה של רופא . רבים אחרים מנסים להימנע מטיפול תרופתי, כיוון שלעיתים תכופות יש לו גם השפעות לואי לא רצויות.
אלו אף אלו צריכים לדעת כי במקביל להתערבות רפואית יש לתת לילד תכנית תומכת התנהגותית.
הטיפול ההתנהגותי, שכולו עוסק בעיצוב סביבת חינוך ולמידה מותאמת לבעיות, נמצא חיוני להשגת התפתחות חברתית ואקדמית תקינה, ולהפחתת בעיות חמורות בתחום המשפחה ובית הספר.
בהסתמך על עקרונות התנהגותיים וטכניקות שפותחו להורות יעילה ולהוראה יעילה לילדים אלו, ניתן להקל בהרבה את המעמסה הכרוכה בחינוכם של ילדים עם הפרעה זו.
למיכאל בן צבי ניסיון רב בהשמת והנחיית תכניות טיפול משפחתיות ובית ספריות בתחום זה. עיקר הטיפול הוא בעבודה עם הורים ומורים על שינוי במערכי התנהגות הסביבה כלפי הילד. שינויים אילו מביאים שינוי ניכר ביכולות הילד בתחום ההתנהגות החברתית, האקדמית והרגשית, בבית ובבית הספר.
הטיפול אינו מחליף טיפולים רפואיים במידת הצורך, אך בלעדיו לטיפול הרפואי אין השפעה מספיקה.